הוא אמר לי: "אני לא אוהב את פסח כמו פעם"...

אני כ"כ אוהבת את התקופה הזאת של האביב, מזג האויר שמתחיל להתחמם, הפריחה והימים שמתארכים. כבר שבוע שאני בלי אנרגיה ולא מבינה מה הסיבה לכך, אני כ"כ אוהבת לכתוב ומקפידה להעלות פוסט לפחות פעם בשבוע, מקצועי או אישי ולא מצליחה. וזה משגע אותי כי אני לא מבינה מה הסיבה לכך.


דברים עכשיו מתחילים להסתדר, התחלתי לתת שירותי מיקור חוץ במשאבי אנוש וייעוץ ארגוני לארגון בחלקיות משרה, בדיוק כמו שרציתי והאנשים שם מדהימים. אני מייעצת לא.נשים שרוצים לעשות שינוי בקריירה שלהם ומקבלת המון סיפוק מהדרך שאנחנו עושים יחד במציאת המקום הבא שלהם ומצליחה לשלב עוד פרויקטים שרציתי וחלמתי לעשות מזמן. הרי זאת הסיבה בגללה החלטתי לצאת לעצמאות, אני מגשימה את הייעוד שלי, לעזור לאנשים וארגונים להגיע לדיוק והתפתחות. החלטתי לשחרר ולקחת השבוע פסק זמן מפרסום פוסטים ברשתות.



עדיין מנסה להבין מה חוסם ומשתק אותי?


ואז במשפט אחד שפלג אמר לי השבוע הבנתי, שאירועים מסוימים שאנו עוברים משפיעים עלינו כל החיים, הם לא באמת נעלמים. זאת השגרה וענייני היום יום שמשתלטים עליהם לפעמים, אבל הם שם תמיד בתת מודע שלנו. כלפי חוץ, אנחנו פשוט משדרים עסקים כרגיל. הוא אמר לי: "אני כבר לא אוהב את פסח כמו פעם" אני שואלת אותו למה? ואז הבנתי, הוא לא היה צריך לומר כלום.


בדיוק לפני שנתיים, ביום חמישי, יום לפני ליל הסדר בצילום C.T גילינו שכאבי הראש של פלג וכמויות האדוויל שהוא לקח, לא היו סתם. היה לו גידול במוח. יום למחרת, יום שישי "חגגנו" שנינו, פלג ואני ליל סדר במחלקת נוירוכירורגיה בביה"ח. היינו מודאגים ומפוחדים ולא ידענו לקראת מה אנו הולכים ומה יהיו ההשלכות בעתיד. יום ראשון הוא כבר היה בניתוח ארוך מאוד. (הסיפור המלא בלינק https://bit.ly/31lQw8w ).


ההתמודדות הנפשית והפיזית עם הניתוח קיימת שם כל הזמן בתת מודע, מגיעה מידי פעם בצורה כזאת או אחרת ומזכירה לנו שעברנו משהו, ביחד כזוג, כהורים וכל אחד לחוד. איך פלג אומר: "יש את התקופה לפני הניתוח ויש את עכשיו". ביום יום יש לנו את השגרה המשוגעת, שממלאת לנו את הזמן ועוזרת לנו להמשיך הלאה בחיינו למרות ועל אף הכל. יש לנו מטרות ושאיפות שאנו רוצים להשיג כזוג וכל אחד בעצמו. אבל זה תמיד שם ותמיד יהיה שם בתת מודע ואצלנו זה מתחזק בשבוע הזה בשנה.


בשנתיים האלה, למדנו להעריך את הדברים הקטנים בחיים. למדנו ששום דבר אינו מובן מאליו. למדנו להעריך את מה שיש לנו ביחד. למדנו להעריך את הילדים והמשפחה שלנו עוד יותר ממה שהערכנו. נהיינו הרבה יותר סבלניים ומכילים אחד כלפי השנייה. הבנו שהבסיס שלנו חזק והאהבה בינינו, שרק התחזקה, היא שעזרה לנו לעבור את התקופה המאתגרת הזאת. וכמובן זכרנו לאורך כל הדרך, לשמור על אופטימיות, בלעדיה לא היינו מגיעים עד לכאן.


החיים שלנו השתנו ביום אחד בבום ולמזלנו זה נגמר בטוב. אל תחכו לבום הזה, תאהבו ותעריכו את הילדים והמשפחה שלכם, תהנו מהחיים ועשו את מה שאתם אוהבים, תגשימו את הייעוד שלכם, לא מחר, היום!


השנה נחגוג בחיק המשפחה האהובה שלנו, שנתנה לנו כוח והייתה שם איתנו לאורך כל הדרך.


חג שמח לכם חברים ומשפחה יקרה שלי.


23 צפיות1 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול