מתוך הקושי והאתגר נולדים דברים חדשים ונפלאים

כשהייתי ילדה קטנה, תמיד אהבתי תינוקות וילדים קטנים. וזה היה הדדי, הם תמיד באו וחייכו אליי. לפעמים הרגשתי לא נעים מול ההורים והם הרגישו לא נעים בשבילי. אהבה ללא תנאים, טהורה ואמיתית.


תמיד אמרתי לי יהיו לפחות ארבעה ילדים.

הבן הבכור הגיע מהר מהצפוי בגיל צעיר יחסית, היה לו שותף ברחם שהחליט שזה לא זמנו לצאת לאוויר העולם. (כן אני תאומה לא זהה)

לבן השני לקח קצת זמן להופיע, אחרי 7 שנים ואכזבה בדרך. גם בהריון הזה היו שניים ורק אחד שרד. (תאומה לא זהה כבר אמרתי...)

בגלל בעיה רפואית, בהריון הראשון לקחתי 60 כדורים ביום ובהריון השני לקחתי 30 כדורים ביום. זוכרת שבמהלך התואר הראשון בהריון של הבן הבכור שלי ישבתי בכיתה עם בקבוק מים וכל שעה לקחתי 4 כדורים. נשמע הזוי הא, אבל מה לא עושים בשביל שיהיה לי ילד משלי.


פה כבר הבנתי שאני רוצה עוד ילדים אבל לא מוכנה לסיכון שבכך.

בן זוגי ואני החלטנו ללכת על אימוץ, התחלתנו תהליך אימוץ עם המון ציפייה ותקווה. התהליך הסתיים אחרי פגישה שנייה עם העו"ס. בן זוגי לא היה מוכן לתהליך הארוך ומה שכרוך בכך. כמובן שלא יכולתי להמשיך לבד וויתרתי בלב כבד. הייתי חייבת שהוא יהיה שותף מלא בתהליך. אז כבר שכנעתי את עצמי שאני צריכה להגיד תודה על מה שיש ולהמשיך הלאה בחיי, וכך עשיתי.

התמקדתי ופיתחתי את הקריירה, במקביל להשקעה במשפחתי המדהימה.

לאחר מס' שנים ללא תכנון והכנה, בגיל 39 בהכנות בר המצווה של בני הבכור, גיליתי שאני שוב בהריון. לא ידענו את נפשי משמחה. לאחר 7 שבועות, ההריון הופסק, האכזבה הייתה קשה אך מצד שני הפיחה תקווה חדשה. בן זוגי ואני התלהבנו מהרעיון והחלטנו לנסות שוב.

באמת לאחר שנה, היה הריון נוסף, שלווה בחרדה ופחד שמא זה לא יחזיק. (בכל זאת חוויתי כבר 2 הפלות). לצערי אחרי 12 שבועות חוויתי שוב הפלה... אבל זכיתי להולדת אחיינית מתוקה מאחותי התאומה, האהבה שלי אליה כמו אהבה לבת.

כאן כבר הבנו שאנחנו מפסיקים לנסות ובאמת ממשיכים הלאה בחיינו.

תעשו חשבון, אם כולם היו נולדים, היינו אמורים להיות משפחה מרובת ילדים, 7 ילדים...

החלטתי להיות יצירתית ולא לוותר, לתת את האהבה שילדיי ומשפחתי מקבלים, לילדים וצעירים שאין להם עורף משפחתי.

החלטתי לאמץ ילד בעצמי בלי תלות באף אחד, להתנדב למיזם שנקרא "מנטורים בשביל העתיד" של יעדים לצפון. לתת לילד בגיל בני הבכור אהבה וכלים כמו שבני מקבל. (אנחנו ממש חברים). יצא לי ללוות צעיר וצעירה אחרי צבא, ללא עורף משפחתי.

להיות להם מנטורית, אמא, חברה, לתת להם אהבה, לעזור להם בכל תחומי החיים ובעיקר להיות שם בשבילם בעתיד. כן, הם בחרו שאלווה אותם גם אחרי שהתכנית נגמרה. מחכה כבר לצעיר/ה הבא/ה.

מאושרת בחלקי עם משפחתי המדהימה.

א.נשים יקרים/ות, לכו להתנדב! יש לנו המון אהבה לתת, ומתוך ניסיון אין על האהבה וההרגשה המדהימה שמקבלים חזרה. זה שווה הכל.

37 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול