סיפור שהיה: בשיחת הכרות שביצעתי עם עובד שלי מדור המילניום, הוא סיפר שהוא עומד לסיים את לימודי התעודה במקצוע שאוהב ורוצה לעסוק בו בעתיד. מדובר בבחור חכם שמאוד אוהב את מקום העבודה ואת האנשים בו וגם אנחנו רוצים לשמר ולדאוג שישאר אצלנו ויתפתח בחברה בטווח הרחוק.
לאחר זמן, המנהלת שלו ואני קראנו לו והודענו לו שהחלטנו לתת לו תוספת שכר (תוספת יפה מאוד). הבחור אמר תודה אך באותה נשימה הביע את מורת רוחו מהתפקיד אותו הוא עושה היום וביקש לבדוק אופציה לתת לו הזדמנות לעסוק במקצוע אותו למד.
אני לא אשקר לרגע התעצבנתי בפנים (כפוי טובה וכאלה...), אבל הבנתי שבמקביל לתוספת במשכורת חשובה לו אם לא יותר, ההתפחות המקצועית והאישית, שיהיה לו אתגר ועניין והאפשרות להתקדם וליישם את מה שלמד במקום בו הוא אוהב לעבוד.
ואז לרגע הזדהיתי איתו, נזכרתי בעצמי במקומות העבודה, כאשר הייתי שכירה, גם אני עזבתי חלק מהארגונים כי הגעתי לתקרה במסגרת התפקיד אותו עשיתי וחיפשתי אתגר והתפתחות אישית.
ביקשתי ממנו להכין מעין הגדרת תפקיד עם תחומים שהיה רוצה לוסיף, לשנות במסגרת התפקיד שלו. הספיק לי לראות את ההבעה על הפנים שלו, חיוך, ההבנה שרואים אותו ומקשיבים לו.
מאמר שנכתב ע"י חברת הייעוץ GGS מדבר על 5 אסטרטגיות לשימור עובדים בשנת 2022. אחת מהאסטרטגיות מדברת על מתן הזדמנויות עבודה לרוחב.
נמצא שפיתוח מקצועי לרוחב הוא בעל סיכוי גבוה פי 12 לשפר את שימור העובדים מאשר קידום. מסתבר שקבוצה לא מבוטלת של אנשי מקצוע רוצים להימנע מניהול אחרים, הם פשוט מחפשים שינוי או תחום חדש.
הצעת הזדמנויות חלופיות ללא קידום עשויה לא רק לאפשר שינוי קצב, אלא גם להגביר את מעורבות העובדים, את שביעות הרצון בעבודה ולהרחיב את מערך הכישורים הקיים. מה שבסופו של דבר יניע את הצלחת הארגון.
לא בטוחה אם נוכל להיענות לכל בקשותיו אבל הבנתי שהעובדים של היום ובייחוד דור המילניום רוצים שיקשיבו להם, חשובה להם ההגשמה העצמית, האתגר וההתפתחות האישית.