מנהלי מש"א בשנת 2026: אנחנו כבר לא "שוטרי נוכחות", אלא "אדריכלי חוסן"
- ליאת פרי
- 16 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
בעוד שבעולם הכותרות מדברות על "יד ברזל" בחזרה למשרדים, אצלנו בישראל המשחק שונה לגמרי.
בתאגידי ענק בארה"ב ואירופה (Amazon, Dell, Google, Meta ועוד) מאמצים צעדים נוקשים כמו:
💪קישור נוכחות פיזית להערכות ביצועים ובונוסים.
💪דרישה מעובדים להעתיק את חייהם חזרה לערים יקרות או להתפטר.
💪הפחתת שכר למי שבוחר לעבוד מהבית.
אנחנו כאן מבינים משהו אחר, התפקיד שלנו כמנהלי משאבי אנוש לבנות תשתית שמאפשרת לארגון להמשיך לעבוד בכל מצב ובכל מקום.
בישראל של 2026, יותר ויותר ארגונים מתחילים להבין שהגמישות היא לא "פינוק", היא חוסן אסטרטגי ולא פחות חשוב מיתוג מעסיק ומשיכה של עובדים חדשים וטאלנטים לארגון שהוא יציב, גמיש ומתחשב.
המציאות הישראלית לימדה אותנו שהיכולת של עובד לתת עבודה מהממ"ד, מהצפון או מהמרכז בזמן טלטלה, היא לא פחות מתעודת הביטוח של הארגון.
יותר ויותר ארגונים וחברות בארץ לומדים לאלתר, להסתגל ולשמור על אנושיות גם דרך המסך.
💎 בכך מייצרים מרחב שאנשים רוצים להגיע אליו כדי להתחבר, ליצור ולמצוא קהילה, ולא כי מישהו עוקב אחרי הנוכחות שלהם.
עברנו לניהול מבוסס אמון לפי תפוקות ולא לפי נוכחות, ב-2026 מי שמנהל לפי "שעות על הכיסא" מאבד את הטאלנטים שלו.
איך אתם מאזנים בין הלחץ הגלובלי לבין המציאות הייחודית שלנו כאן? מה קורה בארגונים שלכם? מחכה לשמוע את דעתכם בתגובות. 👇
תגובות