כשליש עד מחצית מהאוכלוסייה הם מופנמים. 😌 כלומר, אחד מכל שניים או שלושה אנשים שאתם מכירים. אנחנו רואים את זה במקומות העבודה שלנו ובכיתות הלימוד. 📌 יש הבדל בין מוחצנים לביישנים, המוחצנים משתוקקים לגירויים רבים, בעוד שהמופנמים חשים חיוניים והכי עירניים ובעלי יכולות כאשר הם נמצאים בסביבות יותר שקטות ומאופקות. רוב המוסדות החשובים שלנו, בתי-הספר ומקומות העבודה, בנויים בעיקר עבור המוחצנים ועבור הצורך של המוחצנים בגירויים רבים. 📐 כיום בכיתה הטיפוסית יש קבוצות של שולחנות - ארבעה, חמישה, ששה או שבעה ילדים שיושבים פנים מול פנים והילדים עובדים באין-ספור משימות קבוצתיות. המחקרים מראים שהמופנמים מקבלים ציונים טובים יותר והם משכילים יותר. 🏭 גם במקומות העבודה, רובנו עובדים במשרדים בעלי חללים פתוחים ללא קירות, כשאנו חשופים לרעשם המתמיד ולמבטיהם של עמיתינו לעבודה. ובכל הקשור למנהיגות, מדלגים תמיד על המופנמים לאיוש משרות ניהוליות, אף על-פי שמופנמים נוטים להיות מאוד זהירים , והרבה פחות צפויים לקחת סיכונים שגדולים עליהם. בנוסף מנהלים מופנמים יתירו לעובדים בעלי יוזמה, להתקדם עם רעיונותיהם, בעוד שהמוחצן עלול, שלא בכוונה, להתלהב כל-כך עד שהוא ירצה להטביע את חותמו על פני רעיונות העובדים. 🔍 אם מסתכלים על הדתות הגדולות בעולם, מוצאים אנשים שיצאו למסעות חיפוש- משה, ישו, בודהה ומוחמד, מחפשים שיצאו לבדם, בגפם אל השממה ושם חוו התגלויות ותגליות עמוקות ושאותן הביאו אחר- כך בחזרה אל שאר הקהילה. מכאן שאם אין שממה, אין גילויים. לטענת הסופרת פרופ' סוזן קיין, עדיף שכל אחד ייצא למסע עצמאי, ייצור את אמונותיו ללא עיוותי הדינמיקה הקבוצתית, ואז להתכנס ביחד כצוות כדי לדון בהן בסביבה שמנוהלת נכון ומשם להמשיך הלאה. היא טוענת שככל שנאפשר יותר למופנמים להיות הם עצמם יש יותר סיכוי שהם יעלו פתרונות ייחודיים משלהם לבעיות בתחומי המדע והכלכלה. 📢 לסיכום: 💥 תפסיקו עם הטירוף של עבודה קבוצתית מתמדת - עלינו לחנך ילדים לעבודת צוות, אבל עלינו גם ללמד אותם לעבוד באופן עצמאי. 💥 תצאו אל השממה - כולנו צריכים לדעת להתנתק ולהתכנס פנימה לתוך הראש שלנו לעתים קרובות יותר. 💥 הסתכלו היטב במה שיש במזוודותיכם וחישבו מדוע שמתם את זה שם - אבל מפעם לפעם, רק לפעמים, תפתחו את מזוודותיכם בפני אנשים אחרים כי העולם זקוק לכם ולדברים שאתם נושאים עמכם.